ת"א 58391-03-14

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לפיצוי כספי בסך 600,000 ₪ שהגישו התובעים נגד עשרה נתבעים הקשורים לאגודת אהלי משה סלעת אלח'ורי, בשל אי החזרת הלוואות שהתובעים הלוו לה לכאורה. התובעים מחקו את העמותה מהתביעה לאחר שנודע להם שהיא פורקה. התביעה התמקדה בעיקר באיתמר, מנכ"ל העמותה והדמות המרכזית בתיק, אך גם בשמותיהם של כמה מחברי ועד העמותה, בהם הנתבעים ישי כהן ויאיר חזן. התובעים טענו כי יש להטיל על הנתבעים אחריות אישית לחובות העמותה משום שהפרו את חובת הזהירות והאמון שלהם כלפיה. פסק הדין בוחן בפירוט את היחסים והעסקאות בין התובעים, העמותה והנתבעים. מסקנתה היא כי טענות התובעים כנגד הנתבע יוסף בטיטו, אשר סייע בהעברת 200,000 ₪ מהתובעים לעמותה, משוללות כל יסוד, וכי התביעה נגדו היא טענה מיותרת הגוררת אדם חף מפשע להליכים משפטיים. אין כל ראיה לכך שבאטו שלשל לכיסו את הכסף או שהייתה לו מחויבות כלשהי להחזיר אותו. פסק הדין דוחה גם את טענות התובעים נגד הנתבעים ישי כהן ויאיר חזן, חברי ועד העמותה. נמצא כי הם לא היו מעורבים במערכת היחסים שבין התובעים לבין העמותה ולא היו מודעים לעסקאות הכספיות שבלב התיק. חוסר מעורבותם ופיקוחם לא גרם לתובעים נזק, ואין קשר סיבתי בין התנהלותם לבין אי פירעון ההלוואות על ידי העמותה. רשלנותם של התובעים בדרישת מסמכים ברורים וביטחונות להלוואותיהם תרמה אף היא למצב. ככלל, פסק הדין מדגיש כי הטלת אחריות אישית על מנהלי תאגידים היא חריגה ודורשת ראיות להטעיה, מרמה או חוסר תום לב קיצוני. במקרה זה, התובעים לא הביאו ראיות כאלה לגבי הנתבעים ישי כהן ויאיר חזן. לפיכך, התביעה נגדם נדחית ללא הוצאות, בהתחשב בנסיבות הייחודיות. פסק הדין מציין את התנהלותה הבעייתית של העמותה ואת הפוטנציאל לניצול לרעה של אישיות התאגיד, אך מדגיש כי יש להטיל אחריות אישית על חברי דירקטוריון של אגודות וולונטריות רק במקרים נדירים של התנהגות בלתי הולמת קיצונית.