ה"פ 51976-06-12

תקציר

השופט דחה את טענת התובעים לזכות קדימה בקנייני הנתבעים, וקבע כי זכות המעבר הנטענת אינה מצדיקה יצירת אינטרס טובת הנאה. השופט קבע כי התביעה נכשלה מכמה טעמים. ראשית, זכות המעבר הנטענת על ידי התובעים הייתה מנוגדת לתכנית המתאר ולתקנות התכנון והבניה החלות על הקרקע, ולכן לא יכלה להוות אינטרס משפטי. שנית, התובעים לא הצליחו להוכיח קיומו של אינטרס מיטיב באמצעות הסכם. הבקשה שהוגשה לרשות המקומית בעניין הבנייה על הגג לא העניקה לתובעים טובת הנאה, והתובעים לא הצליחו להוכיח כי הנתבעים הסכימו להעניק להם זכות קדימה. שלישית, התובעים לא רכשו טובת הנאה במשך 30 שנות שימוש, כנדרש בחוק. השימוש במעבר היה נדיר ובאישור הנתבעים, ולכן לא עמד בדרישות לרכישת ריבית כזו לאורך זמן. לבסוף ציינה השופטת כי טענת הנחיצות של התובעים חלשה, מה גם שהייתה גישה לגג שלהם מתוך דירתם, עובדה שהוסתרה בפנייתם לבית המשפט. מאחר שהתובעים לא הוכיחו את זכאותם לטובת-תועלת, לא היה צורך להידרש לטענות הנתבעים בדבר הפגיעה בזכות המעבר או בדרכי הגישה החלופיות לגג. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 35,000 ₪.