ת"ד 11577-04-20

תקציר

בהתבסס על המידע שנמסר בנוגע לפסק הדין, השופט קבע את העונש ההולם לנאשם, שנמצא אשם בנהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים שגרמה לפציעות. השופט פתח בבחינת שלושת שלבי גזר הדין כמפורט בתיקון 113 לחוק העונשין. תחילה נקבעו מתחם הענישה ההולם, תוך התחשבות בנסיבות העבירה, לרבות מידת הרשלנות, תפקידו של הנאשם והיכולת להימנע מהאירוע. הערך החברתי שנפגע מהעבירה זוהה כשמירה על חיי אדם ובטיחות בדרכים. השופט הציב את מידת הפגיעה ברף הנמוך עד בינוני, בהתחשב בחבלות שנגרמו למתלונן. בשלב השני בחן השופט האם קיימים חריגים המצדיקים חריגה מאזור הענישה שנקבע. הם שקלו את מצבו הרפואי של הנאשם אך לא מצאו בו חריג מספיק. נסיבות שאינן קשורות לעבירה, כגון קבלת האחריות של הנאשם, נסיבותיו האישיות והיעדר עבר פלילי, נלקחו בחשבון. עם זאת, השופט העדיף את חומרת העבירות ואת האינטרס הציבורי. הדבר הושפע גם מחוסר שיתוף הפעולה של המתלוננת במתן עדכון על מצבה הרפואי. לבסוף, בשלב השלישי, קבע השופט את העונש הספציפי בתוך תחום הענישה שנקבע. הם הטילו על הנאשם מגוון עונשים. ראשית, חויב הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 2,000 ₪ בחמישה תשלומים חודשיים וקנס, שסכומו יועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. שנית, רישיון הנהיגה של הנאשם ייפסל לתקופה של 7 חודשים, עם פסילה נוספת של 4 חודשים על תנאי למשך 3 שנים. שלישית, הוטל עונש מאסר של חודשיים, מאסר על תנאי למשך שנתיים, כאמצעי הרתעה מפני עבירות תנועה נוספות. כמו כן, השופט הורה לנאשם לבצע 120 שעות עבודות שירות והטיל עליו 12 חודשי מאסר על תנאי, כולל טיפול אפשרי ובדיקות סמים/אלכוהול בהתאם להנחיות שירות המבחן. בהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, לא הוטל קנס נוסף. השופט סיים את דבריו בכך שהודיע לנאשם על זכותו לערער על פסק הדין בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.