ת"א 58810/03

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים להרחקתם מחלקת קרקע מסוימת, בטענה שהם בעליה החוקיים. הנתבעים טענו כי רכשו את הקרקע מקודמו של התובע, או לחילופין, כי הם דיירים מוגנים או רכשו זכויות חזקה בדרך של כיבוש ארוך טווח. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים הצליחו להוכיח את בעלותם על הקרקע, בעוד הנתבעים לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם. רישום המקרקעין על שם התובעים נחשב כראיה חלוטה לבעלותם, וטענת הנתבעים כי רכשו את הקרקע נסתרה ברישומי הרישום ולא נתמכה בשום ראיה תיעודית ואף לא בעדות בדבר תשלום התמורה. יתר על כן, גם טענת הנתבעים כי הם דיירים מוגנים לא צלחה, שכן לא עלה בידם לבסס קיומו של הסכם שכירות או תשלום דמי מפתח. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים לרכישת זכויות החזקה בדרך של עיסוק ארוך טווח, שכן החזקתם לא הוכחה וגם אם הייתה, היא לא החזיקה מעמד תקופה מספקת כדי להקנות להם זכויות כלשהן. בסיכומו של דבר, זכות הבעלות של התובע הייתה בלתי ניתנת לערעור, והנתבעים חויבו לפנות את הקרקע בתוך 30 יום ולשאת בהוצאות התובע ובהוצאות משפטו.