סע"ש 43835-06-21

תקציר

פסק הדין דן בתביעתם של עובדי עיריית קריית גת בעבר ובהווה לפיצוי בגין נזקים שנבעו מאיחור בהפקדת תשלומים בפוליסות הביטוח של מנהליהם. הנתבעות הן עיריית קריית גת ואגף השכר והסכמי העבודה של מדינת ישראל. השאלה המהותית במקרה זה היא האם חלה על תביעת התובעים התיישנות. פסק הדין משרטט את הרקע העובדתי, את טענות הצדדים ואת הדין החל על תקופת ההתיישנות. בית המשפט מכיר בכך שהעירייה אכן הפקידה באיחור את הסכומים שנוכו משכר העובדים וגרמה להם נזקים. עוד עולה כי העירייה ניסתה לתקן את המצב באמצעות העסקת יועצים ופנייה לייעוץ משפטי. יש לציין כי העירייה אף שילמה לאחד העובדים כדי לפצות על ההפסדים ופנתה לממונה על השכר בבקשה לאשר תשלומים לשאר העובדים. עם זאת, הממונה על השכר דחה את הבקשה בנימוק של התיישנות. בית המשפט מגיע למסקנה כי הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות חלות במקרה זה. סעיף זה קובע כי הודאה בקיומה של זכות מאפסת את תקופת ההתיישנות. בית הדין מפרש את פעולות העירייה כהודאה בזכויות העובדים ובחובתה לפצותם. לפיכך, ההצדקות לטענת ההתיישנות אינן מתקיימות. משכך, תביעת התובעים נחשבת כתקפה, שכן היא אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות. בית הדין מדגיש כי הראיות מצביעות על מודעותה של העירייה לפגיעה בזכויות העובדים ועל מאמציה לתקן את המצב. עוד יצוין, כי לתובעים, למעט גזבר העירייה, לא הייתה סמכות קבלת החלטות בנוגע לתשלומים והם לא היו אחראים לעיכובים. בסופו של דבר, בית המשפט מחליט כי תביעת התובעים אינה כפופה לתקופת ההתיישנות ומורה לצדדים להודיע האם קיימת מחלוקת חשבונאית ביניהם עד ליום 1.3.2023. פסק הדין, מיום 31.1.2023, מעדיף את זכותם של העובדים לפיצוי על פני הגנת ההתיישנות של העירייה.