רע"א 143/98

תקציר

במקרה זה התייחס בית המשפט העליון למי מוטל נטל ההוכחה בכל הנוגע להסעת נוסעים בשכר, החורג מהכיסוי הביטוחי הטיפוסי לרכב פרטי. בית המשפט קבע כי בעוד שהמבוטח חייב להוכיח את יסודות "מקרה הביטוח", על המבטח להוכיח את "החריגים" לכיסוי הביטוחי. באופן ספציפי, בית המשפט ציין כי הסעת נוסעים בשכר מהווה חריג לכיסוי הביטוחי הכללי לשימוש ברכב, ולכן על המבטחת לספק הוכחה להובלה בתשלום זה כדי לשלול את הכיסוי. עם זאת, עדיין חלה על המבוטח חובה על פי דיני הראיות להציג ראיות ראשוניות אם לטענתו ההובלה לא שולמה. החלטה זו הושפעה מהרקע החקיקתי של חוקי ביטוח חובה ופיצויים בתאונות דרכים, תוך הדגשת הצורך לשמור על אחריות המבטחים להוכחת חריגים כדי למנוע קשיים בתביעות נלוות. לפיכך, הנטל על המבוטח הוא בראש ובראשונה להציג ראיות, שכן יש לו ידע מיוחד באשר לשאלה האם ההובלה הייתה בתמורה. אי המצאת ראיות כאמור עלולה להביא לדחיית תביעותיהם, בהתבסס על ראיות מינימליות שסופקו על ידי המבטח. הערעור התקבל, והחלטות הערכאות הנמוכות יותר בוטלו, והורו לבית משפט השלום לקבוע פיצוי שישולם על ידי המבטחת, תוך פסיקת הוצאות נוספות למערערת. ההחלטה הדגישה את עמדת בית המשפט בדבר חלוקה ראויה של נטל ההוכחה לקיום שומה הוגנת בתביעות ביטוח.