עב"ל 366/97

תקציר

המערער לקה באירוע מוחי בשנת 1990 ותבע הכרה מהמוסד לביטוח לאומי להכרה בו כ"תאונת עבודה" אשר נדחתה. לאחר שהפסיד בתביעתו בבית הדין האזורי ובערעור בבית הדין הארצי לעבודה, הגיש המערער ארבע שנים לאחר מכן תביעה חדשה לבית הדין האזורי לביטול פסק הדין הקודם על סמך ראיות חדשות – תעודה צבאית שיש בה כדי לשנות את התוצאה. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו על הסף, מה שהוביל לערעור הנוכחי. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי היה על בית הדין האזורי לברר לגופו של עניין ולא לדחות אותו על הסף, במיוחד בכל הנוגע לזכויות הביטוח הלאומי. זאת ועוד, המערער לא נחקר על תצהירו בדבר אי הגשת הראיות החדשות, והותיר את הרקע העובדתי לא ברור. בית המשפט קיבל את הערעור, דחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לדיון מלא לגופו של עניין בבית המשפט המחוזי, תוך הימנעות מלרדת לגופן של טענות המערער. ההחלטה הדגישה את המדיניות של הימנעות מדחיות על הסף, והותירה את ההכרעה בתביעת המערער לגופה לבית המשפט המחוזי. בהליך הערעור לא נפסקו הוצאות, אך בית המשפט המחוזי ישקול הליך זה בבואו להחליט על הוצאות לאחר הדיון.