ת"א 35638-03-21

תקציר

בית המשפט מצא כי דרישת התובעים לתשלום עמלה ובירור הסכם שבמחלוקת עם הנתבעת הייתה לגיטימית, וגם גילוי מחלוקת זו לצדדים שלישיים היה סביר. התובעים טענו כי לנתבעת לא הייתה עילה לערב צד שלישי בסכסוך, אך בית המשפט מצא כי הייתה סיבה עניינית לכך, והיא נעשתה כדי לשמור על האמון בין הצדדים. התובעים טענו ללשון הרע בהתבסס על התקשרות בכתב של הנתבע עם צד שלישי, אשר אפיינה את התנהלות התובעים כסחטנית. עם זאת, בית המשפט קבע כי ביטוי זה אינו מהווה לשון הרע, שכן מדובר בדעה שהובעה במסגרת סכסוך עסקי. הביטוי נמצא כדעה ולא כאמירה עובדתית, ופרשנות אובייקטיבית מיתנה את אופיו הפוגעני. יתר על כן, מאחר ששני הצדדים החליפו ביניהם האשמות בסחיטה, הגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בתיאור מעניין של סכסוך מסחרי. גם נגישות הפרסומים והיכולת לפרסם הכחשות או תגובות השפיעו על ההחלטה. בית המשפט קבע כי הביטוי אינו מהווה לשון הרע, ודחה את התביעה. גם תביעה שכנגד של הנתבעת נדחתה, שכן היא הייתה שזורה באופן דומה בביטויים שנאמרו במהלך הסכסוך העסקי. כתוצאה מכך, הן התביעה והן התביעה שכנגד נדחו, וכל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.