ע"א 527/72
פסק-דין עליון
תקציר
התיק סובב סביב ילדיהם של בני זוג גרושים הדורשים מאביהם להגדיל את דמי המזונות. הסכם הגירושין המקורי, שנחתם בין שני ההורים ואושר על ידי בית הדין הרבני האזורי, כלל פסיקת מזונות ילדים, כאשר האם מייצגת את עצמה ואת הילדים. האב ערער על תביעת הילדים למזונות מוגדלים, בטענה כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות מאחר שהנושא נדון בעבר בבית הדין הרבני. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי הסכמי הורות שנעשו במהלך גירושין בנוגע למשמורת ילדים ומזונות אינם מחייבים את הילדים. הורים אינם יכולים לייצג את ילדיהם בעניינים כאלה, וכל תביעה למזונות צריכה להידון בתביעה נפרדת. בית המשפט הדגיש את הצורך ביציבות בהלכות הלכתיות, במיוחד אלה הנוגעות לעניינים פרוצדורליים ומשפטיים. במקרה זה, הילדים, ולא ההורים, הם אלה שמגישים את התביעה, וההסכם הקודם לא ייצג באמת ובתמים את האינטרסים של הילדים. בנוסף, פניותיה החוזרות ונשנות של האם לבית הדין הרבני בבקשה להאריך את צו השהייה של האב נתפסו כנפרדות מהתביעה הנוכחית למזונות מוגדלים. פסק הדין אישר מחדש את העיקרון לפיו החלטות הוריות המתקבלות במהלך גירושין עשויות שלא לייצג כראוי את טובת הילדים ולכן אינן צריכות לחייב אותם. האב חויב לשאת בהוצאות המשפט של הילדים.
ע"א 527/72 ליונל דוידסון נ' יניב אלן, עליון (9.5.1973)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.