ע"א 201/74

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על זכות החזקה והשימוש ברצועת קרקע הגובלת בשתי חלקות קרקע בנחלת יהודה. המשיבים, שהחזיקו בחלקה 84, שלא הייתה לה מוצא לרחוב, השתמשו ברצועת קרקע ברוחב 4 מטרים השייכת למערערים, שבבעלותם חלקה 33, למעבר ללא הפרעה במשך למעלה מ-38 שנים. המערערים, אשר רכשו לאחרונה את חלקה 33, ביקשו למנוע מהמשיבים לעשות שימוש ברצועה. בית משפט השלום ברחובות פסק לטובת המשיבים והוציא צו מניעה האוסר על המערערים להפריע לשימוש של המשיבים ברצועה, והמערערים ערערו על פסק דין זה. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי למשיבים זכות שימוש ברצועת הקרקע. בית המשפט קבע, כי למשיבים ניתנה רשות קבועה להשתמש ברצועה על ידי הבעלים הקודם של חלקה 33, וזכות זו לא בוטלה. זאת ועוד, המערערים היו מודעים לזכות השימוש ברצועה בעת רכישת חלקה 33 והסכימו במשתמע לכבד זכות זו. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן לשלול את זכות השימוש של המשיבים בשל עקרון הצורך, שכן למשיבים לא היה נתיב גישה אחר לרכושם. בנוסף, הסכימו השופטים כי זכות החזקה של המשיבים, יחד עם זו של קודמם, חרגה מתקופת ההתיישנות הסטטוטורית, ואין ביכולתם של המערערים לשנות מצב זה. השופט דבורין הדגיש כי חוק המקרקעין תשכ"ט-1969, העוסק בזכויות הנאה במקרקעין, מחייב את מעניק הזכות להיות הבעלים של המקרקעין הכפופים, מה שלא היה המקרה כאן. השופט כהן התמקד בתקופת החזקה הארוכה מעבר לתקופת ההתיישנות וציין כי המערערים לא הצליחו לשפר את מעמדם בהשוואה למחזיק הקודם בחלקה 33. השופט גלעדי הסכים עם דחיית הערעור. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשותפות של המשיבים.