רע"א 12388-07-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה כספית ובהתיישנות הסובבת אותה. בית משפט קמא דחה תחילה את בקשת המשיב לסלק את התביעה מחמת התיישנות, בקובעו כי מקורה של התביעה בשנת 2015 עת הוכרז התובע כיורש החוקי, מה שהופך את הבקשה בתוך פרק הזמן של שבע השנים לתקף. עם זאת, המדינה ערערה על החלטה זו, מה שהוביל למתן רשות ערעור והערעור נדון. הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה המועד שבו קמה עילת התביעה, ובפרט בדבר ידיעתו של המשיב את העובדות המהותיות ויכולתו ליזום תביעה. המשיב טען כי נודע לו על העובדות המקימות את עילת התביעה רק בשנת 2015 וכי מאסרו ומצבו הנפשי מנעו ממנו לפעול קודם לכן. ערכאת הערעור הסכימה כי נדרשת חקירה עובדתית כדי לבסס את ידיעתו של המשיב ואת כוח התביעה הקונקרטי שלו. נקבע כי החלטת בית משפט קמא הייתה מוצדקת, אם כי מטעמים שונים, ובקשת רשות הערעור נדחתה. כך, תוכל המדינה להעלות את טענת ההתיישנות במהלך ההליך העיקרי, ובית המשפט קמא יכריע בסוגיה במסגרת פסק דינו. לבסוף, צוין בפסק הדין גם היעדר עילה להתערב בהוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא, ולא הוטלו הוצאות נוספות.