תא"מ 54854-09-11

תקציר

התובעים, בעלי דירה, הגישו תביעה נגד הנתבעים – זוג נשוי ששכר את הדירה – בגין דמי שכירות שלא שולמו ונזקים לנכס. התקופה המדוברת מתייחסת למועד בו התגוררו הנתבעים בדירה, טרם פינויים במסגרת הליכי כינוס הנכסים שנפתחו נגד התובעים בשל אי תשלום המשכנתא. הנתבעים טענו כי תביעת התובעים נדחתה בעבר בתביעה אחרת, ולכן אין לדון בה מחדש. עם זאת, השופט קבע כי התביעה הקודמת נדחתה מטעמים פרוצדורליים ולא התייחסה לגופו של עניין, ובכך דחה את טענתם המקדמית של הנתבעים. לגופו של עניין, בית המשפט פסק לטובת תביעת התובעים לדמי שכירות שלא שולמו. נקבע כי הנתבעים שכרו את הדירה מכונס הנכסים שמונה על ידי בית המשפט במסגרת הליכי כינוס הנכסים, ולא שילמו דמי שכירות עבור התקופה שבין פברואר לספטמבר 2006, למרות שהמשיכו להחזיק במקום. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים עבור תקופה זו סך של 1,200 ₪ לחודש, בסך כולל של 7,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית. בנוסף, בחן בית המשפט את התביעה נגד כונס הנכסים בגין רשלנות, אשר גרמה לכאורה נזק כספי לתובעים. נמצא כי הכונס הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעים בכך שלא נקט צעדים יזומים כדי להבטיח שהנתבעים ישלמו דמי שכירות או יפנו את הדירה. כתוצאה מכך, הוטל על כונס הנכסים אחריות משותפת ונפרדת עם הנתבעים בגין דמי השכירות שלא שולמו. עם זאת, בית המשפט דחה את יתר תביעות התובעים בגין נזקים לדירה וחשבונות שלא שולמו לרשויות, שכן הם לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. גם תביעתם להחזר הוצאות הפינוי נדחתה, שכן הפינוי נבע מאי עמידתם של התובעים עצמם בתשלומי המשכנתא ובדרישות פרוצדורליות אחרות. בסופו של דבר חויבו הנתבעים והכונס לשלם לתובעים סך של 10,417 ₪, בצירוף הוצאות משפט וריבית סטטוטורית נוספת ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא.