בר"ע 42649-09-22

תקציר

בית הדין לעבודה החליט לקבל באופן חלקי ערעור בעניין ניהול תביעות שהגישו מספר משיבים נגד מדינת ישראל. טענות המשיבים, שהוגשו בנפרד, עסקו בשאלות דומות של דין ועובדה, הנוגעות להעסקתם ולהליכים הכלליים בהם נקטה המדינה כמעסיקה. בית המשפט הורה לרכז את שמיעת טענותיהם של שלושה-עשר המשיבים הראשונים בפני גוף שיפוטי אחד, תוך שמירה על הגמישות הפרוצדורלית לקביעת ניהול ההליך. החלטה זו נועדה לשפר את היעילות הפרוצדורלית ולמזער את הסיכון להחלטות סותרות. נסיבות תביעת המשיב הארבע-עשרה, שהוגשה קודם לכן והיו כרוכות בהיבטים ייחודיים, הביאו את בית המשפט לקבוע כי יש לרכז תביעה זו גם בפני אותה ערכאה שיפוטית, על אף היותה בשלב מתקדם יותר של התדיינות משפטית. בית המשפט הדגיש כי סדר הדיון וניהול ההליך יהיו נתונים לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית הדנה בטענות. בנוסף, ציין בית המשפט כי בקשת המדינה לאיחוד בפני בית משפט קמא לוקה בחסר וחסרה בהירות באשר לסעדים המבוקשים ולנימוקיהם. ההחלטה לרכז את התביעות בפני גוף שיפוטי אחד אינה חלה על תביעות נוספות שלא הוצגו בפני בית המשפט, וטענות הצדדים ביחס לתביעות אלה שמורות. בית המשפט החליט כי אין מקום לצו להוצאות, וההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, אשר יעודכנו בהתאם.