ע"א 33165-06-12

תקציר

ההתדיינות בבית משפט קמא נסובה סביב שני שיקים שניתנו להבטחת הלוואה. לאחר שהלווה לא הצליח לפרוע את ההלוואה במלואה בתוך שלושת החודשים המוסכמים, הגיש המלווה את השיקים לביצוע. הלווה התנגד בטענה שההלוואה הוארכה ונפרעה חלקית לאורך השנים. בית משפט קמא פסק לטובת המלווה, אך הלווה ערער. ערכאת הערעור מצאה כי השיקים הוצגו בפתיחת הליך ההוצאה לפועל, והנתבעים לא הוכיחו פירעון מלא של ההלוואה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערערת כי הריבית צריכה להיקבע על פי דין, ולא על פי דרישת המלווה. עוד קבעו השופטים כי חבות הנתבעים הייתה משותפת ויחידה, ודחו את הטענה כי חלקו של המערער בהלוואה נפרע. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי השיקים נותרו תקפים כבטוחה להלוואה, גם לאחר שינוי תנאיה. בסיכומו של דבר, תירת ההלוואה נקבעה על סך של 89,200 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע בחוק מיום 4.4.2005. המערער חויב להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל בסכום זה, בצירוף שכר הטרחה וההוצאות הנלוות.