עמ"נ 24713-06-15

תקציר

המערערים מכרו חלקת קרקע למערערת הראשונה בשנת 1992. ייעוד הקרקע שונה מחקלאי למגורים בשנת 1986, מה שהעלה את ערכו. בשנת 2009 דרש המשיב מהמערערים לשלם היטל השבחה, ועל כך ערערו המערערים. המערערים טענו כי מועד ההיטל צריך להיות יום סיום ההתדיינות על הצוואה, ואילו המשיב טען כי זהו מועד הרכישה. ועדת הערר קבעה כי מועד הרכישה הוא מועד ההיטל וקבעה תקופות שונות לחישוב הריבית. המערערים ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט דחה את ערעורם והסכים עם ועדת הערר כי מועד הרכישה הוא מועד ההיטל. עוד קבע בית המשפט כי שיעור הריבית על ההיטל שלא שולם צריך לשקף את ערך הזמן של הכסף, וועדת הערר הפחיתה את הריבית כראוי לתקופות מסוימות. היטל ההשבחה, שנועד להיטיב עם הציבור, מגיע עם מכירת קרקע משופרת. בית המשפט קבע, כי מועד כריתת החוזה, ולא מועד עריכת הצוואה, הוא מועד ההיטל, והיה על המערערים לשלם את ההיטל בשנת 1992. בית המשפט דחה את הערעור והורה למערערים לשלם למשיב 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.