ת"א 29906-09-22

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את בקשת הנתבעים לדחות את תביעת התובעים על הסף. התביעה הוגשה על מנת לקבוע את חובת הנתבעים לשלם דמי שימוש נאותים בגין החזקה ושימוש במושכר התובעים. בית המשפט מצא כי ניתן להכריע במחלוקת בין הצדדים בשלב מקדמי זה. נקבע כי התובעים ויתרו על זכותם לתבוע פינוי עקב נטישה והפרת הסכם השכירות לפני שנים והסכימו במשתמע כי הנתבעים יוכלו להחזיק בחוזה השכירות ולהשתמש בו. כתוצאה מכך, הנתבעים לא נחשבו מסיגי גבול ולכן התובעים לא היו זכאים לקבל דמי שימוש ראויים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות, אלא נעדרת עילה. דרישת התובעים לדמי שימוש נאותים התבססה על חוק העושר, שלא חל במקרה זה. מאחר שהנתבעים לא היו מסיגי גבול, לא הייתה החזקה בלתי חוקית בחוזה השכירות. לפיכך, החליט בית המשפט להפעיל את סמכותו ולדחות את התביעה מחוסר עילה. החלטה זו חלה גם על נאשמים 1 ו-3, שצורפו לתיק מטעמי זהירות. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 10,000 ₪ וכן 1,000 ₪ כל אחד לאוצר המדינה בגין חריגה מהיקף הבקשה. שני הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.