ת"א 60385-08-20

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע, רופא שיניים, בטענה כי קיבל טיפול שיניים רשלני מהנתבע. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע היה רופא השיניים המטפל בו. הראיות הראו כי רופא שיניים אחר, ד"ר אנדריי, טיפל בתובע. השופטת מתחה ביקורת על התובע על כך שלא זימן עדים רלוונטיים שהיו יכולים לתמוך בטענתו ועל כך שהגיש צילום של מסמך מפוקפק שנחתם לכאורה על ידי הנתבע, במקום המסמך המקורי. כמו כן, השופט ציין כי עדותו של התובע עצמו סותרת את תצהירו הקודם וכי הוא לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענתו לטיפול מעבר לפברואר 2013. בנוסף, השופטת ציינה כי גם אם התובע היה מצליח להוכיח כי הנתבע הוא רופא השיניים שלו, עדיין התביעה הייתה נדחית בשל תקופת ההתיישנות. מהראיות עולה כי הטיפול בתובעת הסתיים בפברואר 2013, והתביעה הוגשה באוגוסט 2020, מעבר לתקופת ההתיישנות. השופט דחה גם את טענת התובע כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות מהמועד בו גילה את הנזק, שלטענתו היה בסוף שנת 2018. השופטת ציינה כי התובע תיאר בכתב תביעתו כאבים ובעיות אחרות לאורך הטיפול ולאחריו, דבר הסותר את טענתו כי גילה את הנזק שנים לאחר מכן. משכך, קבע השופט כי התובע לא הצליח להוכיח את טענותיו והורה לו לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דינו של הנתבע, בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.