ע"א 1354/92

תקציר

במקרה פורץ דרך, דן בית המשפט העליון בעניין ביצוע בדיקת רקמות לקטין לצורך קביעת אבהות. המקרה נבע מניגוד אינטרסים בין גילוי האמת לבין הסטיגמה החברתית הפוטנציאלית וההשלכות המשפטיות על הקטין. בית המשפט דבק בתוקף בעיקרון לפיו טובת הילד קודמת לחתירה לחקר האמת כאשר אינטרסים אלה מתנגשים. בית המשפט הדגיש כי לכל אדם, לרבות קטינים, הזכות לסרב להליכים רפואיים, והסכמת ההורים יכולה להוות תחליף להסכמת קטין רק אם היא משרתת את טובת הילד. ההחלטה נבעה מחשש להשלכות החברתיות והאישיות על הילד, לרבות הגדרתו האפשרית כ"ממזר", מעמד הנושא סטיגמה חברתית קשה בהלכה היהודית. בית המשפט הדגיש גם את האפשרות לנזק עתידי אם תוצאות הבדיקה יתפרסמו וטען כי היתרונות הפוטנציאליים של הבדיקה אינם עולים על הסיכונים. יש לציין כי בית המשפט ציין כי יש להשאיר כל החלטה לבצע בדיקה כזו עד שהילד יגיע לגיל בגרות ויוכל לקבל החלטה מושכלת לחלוטין. יתר על כן, פסק הדין בחן את מושג "האמת המשפטית" להבדיל מן האמת העובדתית, והצביע על העדפתה של שיטת המשפט להגן על ערכים חברתיים מסוימים על פני גילוי מוחלט של עובדות. החלטה זו היוותה נדבך מרכזי בחיזוק המסגרת המשפטית סביב זכויות קטינים בישראל וקבעה תקדימים משמעותיים לטיפול במקרים דומים בעתיד.