ע"ע 20005-11-16

תקציר

התיק סובב סביב עורך דין שטען כי הועסק במשרד עורכי דין ובעליו כשכיר במשרה מלאה, אך קיבל שכר זעום כפי שמשתקף בתלושי השכר. עם זאת, בית הדין האזורי מצא כי התובע פעל כנותן שירותים עצמאי בעל עסק משלו וקיבל תשלומים נוספים באמצעות צדדים שלישיים, ולא כעובד הנתבעת. התובע ערער על החלטה זו, בטענה כי יש לראות בו עובד ולכן זכאי לזכויות סוציאליות שונות. בית הדין הארצי לעבודה הסכים חלקית עם המערערת. בית המשפט קבע, כי ההתקשרות בין המערערת לבין המשיב היא אכן יחסי עובד-מעביד בשלמותה, לרבות התמורה הנוספת ששולמה באמצעות צדדים שלישיים. עם זאת, בית המשפט קבע כי חוסר תום הלב הקיצוני של המערער והתנהלותו המטעה כלפי המשיב והרשויות השונות, לצד ניצולו את המערכת להפקת רווח אישי, גוברים על זכויותיו בדיני העבודה. לפיכך, נמנעו ממנו תשלומים נוספים עבור זכויות סוציאליות הנגזרות מחקיקת עבודה מגוננת עבור העבודה הנוספת שבוצעה. בית המשפט ביסס את החלטתו על עקרון תום הלב והצורך לאזן בין צדק קונקרטי לצדק כללי. המקרה היה יוצא דופן גם בהתנהלותם של שני הצדדים, שהיו עורכי דין המתמחים בדיני עבודה, ובית הדין החליט להעביר את פסק דינו למנהל בתי המשפט להמשך בחינת ההליכים המשפטיים נגדם. למרות שדחה את עיקר הערעור, בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות למשיב, תוך שהוא מביע מורת רוח מהתנהלותו. בנוסף, החזיר בית המשפט את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בתביעת המערערת להבדלים בתמורה הנוספת שהוסכמה בין הצדדים.