ת"א 7702-04-19

תקציר

פסק הדין דן בהסכמות שנחתמו בין דסאו ולבה, לבין כהן ושבע, בנוגע לרכישת 32 דירות. ההסכם הראשון, מאפריל 2017, פירט את רשימת הדירות והחובות עליהן, והעמיד את התמורה על 13,675,214 שקל בתוספת מע"מ, שתשולם ישירות להוצאה לפועל. הסכם זה תוקן בדצמבר 2017 בעקבות החלטת רשם ההוצאה לפועל שלא לאשר אותו, תוך הסרת תנאי ההשעיה ועריכת מספר שינויים. לאחר מכן חתמו הצדדים באוגוסט 2018 על הסכם תמורות, המסכם את התמורה ששולמה וקובע את יתרת החוב, ומסמך ללא תביעות, בו נכתב כי אין להם טענות זה כלפי זה בנוגע להסכם המכר. עם זאת, מסמכים אלה סתרו זה את זה, והסכם התמורה פירט את ההתחייבויות הקיימות של שני הצדדים. בית המשפט מצא כי שני הצדדים הפרו את ההסכמים. כהן ושבע לא שילמו את מלוא התמורה, לא הפקידו את חוב המע"מ במשרד עורכי הדין סחרוב-זליגמן, וגם לא העבירו את חלקם בדמי השכירות לדסאו ולבה. מנגד, דסאו ולבה לא הוציאו חשבונית בגין התמורה שקיבלו ולא רשמו את הבית המשותף כמוסכם. הם גם היו חייבים במס רווחי הון. לפיכך, אף אחד מהצדדים לא היה זכאי לפיצוי המוסכם. בית המשפט הורה לדסאו ולבה להוציא חשבונית מס על מלוא התמורה שהתקבלה ולמסור מסמכי רישום בתים משותפים לכהן ולשבע. כהן ושבע חויבו לשלם את יתרת התמורה ואת דמי השכירות לדסאו ולבה. כל שאר ההקלות הנתבעות נדחו, וכל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו. פסק הדין גם פירט את ההשלכות של אי הציות וחזר על כך שדסאו ולבה לא היו מעורבים בחוזים עם השוכרים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 10.8.2023.