בש"פ 4408/15

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתיק תקיפה מינית, בו ערער הנאשם על ההחלטה לעצור אותם עד תום ההליכים המשפטיים. טענת ההגנה המרכזית הייתה כי אין תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בתלונה נגדם. בית המשפט בחן את כוחן הפוטנציאלי של הראיות שהוצגו ומצא כי אכן קיים סיכוי סביר שעיבוד הראיות יוביל להרשעת הנאשם. השופט הודה כי אמנם לא הייתה מחלוקת על הימצאותן של קבוצת הבנות, לרבות המתלוננת, וקבוצת הבנים, לרבות הנאשם, בגן הילדים בירושלים, אך המקרה תלוי באמינות גרסתה של המתלוננת לאירועים. המתלוננת טענה כי פחדה מהנאשם, וזהו הסבר סביר להתנהגותה לאחר התקיפה הנטענת. השופט התחשב גם בעדויות חבריה של המתלוננת, שהצביעו על כך שהייתה במצוקה לאחר האירוע. בנוסף, השופט בחן את עיתוי החלפת מספרי הטלפון בין המתלוננת לנאשם ומצא כי סביר יותר שהדבר התרחש לפני התקיפה הנטענת, ובכך הפריך את טענת הנאשם כי המתלוננת שיתפה מרצונה את מספר הטלפון שלה לאחר האירוע. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בתלונה וכי החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את הנאשם עד תום המשפט צריכה לעמוד בעינה.