ת"א 42979-03-17

תקציר

הפרשה נסובה סביב החלטת בנק הדואר לחסום חשבון של לקוח בשל חשד לפעילות הימורים בלתי חוקית. הלקוח הגיש תביעה נגד הבנק וערער על ההחלטה. בית המשפט בחן האם סירובו של הבנק להמשיך ולאפשר ללקוח לנהל חשבון היה סביר והאם הכספים שהופקדו בחשבון מקורם בפעילות בלתי חוקית. בית המשפט מצא כי לבנק היה יסוד סביר לחסום את החשבון, שכן היו אינדיקציות לפעילות חריגה ובלתי חוקית. מדי יום בוצעו לחשבון הפקדות מרובות ללא כל היגיון נראה לעין, והלקוח הפעיל אתר החשוד כאתר הימורים בלתי חוקי. יתר על כן, אופי הפעילות בחשבון לא תאם את סיווגו. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על כך שהבנק לא יצר קשר עם הלקוח ולא נתן הזדמנות להציג את עמדתו לפני חסימת החשבון. עוד צוין כי התנהלות הלקוח בתגובה לחסימת החשבון הייתה תמוהה והתאפיינה באיחור, מה שהקל במידת מה על חומרת פעולות הבנק. באשר לחוקיות פעילותו של הלקוח, בחן בית המשפט האם המשחק המדובר, זינגה פוקר, מהווה "משחק אסור" לפי חוק העונשין. נטל ההוכחה הוטל על הלקוח, שטען כי מדובר במכירה לגיטימית של אסימוני משחק. עם זאת, בית המשפט שוכנע כי המשחק עונה להגדרה של "משחק אסור", שכן מדובר במכירת אסימונים המאפשרים לשחקנים להמשיך לשחק ותלויים יותר במזל מאשר במיומנות. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת הבנק והגיע למסקנה כי החלטתו לחסום את החשבון הייתה סבירה, בהתחשב בחשד למקור בלתי חוקי של הכספים. התביעה נדחתה, וללקוח נמסר כי אם יפסיק למכור אסימונים למשחק האסור, הוא יוכל להגיש בקשה להסרת החסימה. בית המשפט בחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים בשל הפגם הפרוצדורלי של הבנק בחסימת החשבון ללא תקשורת תקינה.