תלה"מ 39625-06-17

תקציר

התיק שלפנינו עוסק במאבק המשמורת בין בני זוג גרושים, האב והאם, בנוגע לבנם הקטין. האם מעוניינת להעתיק את מקום מגוריו של הילד כך שיהיה קרוב יותר למשפחתה, הרחק מהעיר הנוכחית בה מתגוררים שני ההורים ויש להם הסדרי משמורת. האב מתנגד למהלך, בטענה שהוא ישבש את ההסכם הנוכחי ביניהם ויפגע ביחסיו עם בנם. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את טובת הילד, מחליט שלא להיעתר לבקשת האם לעבור דירה. פסק הדין מתבסס על מספר גורמים. ראשית, השופטת אינה משוכנעת כי המהלך ישפר משמעותית את חייה של האם, מה גם שלא מטעמי קריירה או זוגיות, אלא מטעמי נוחות בלבד. שנית, בית המשפט מוצא בעיות באמינותה של האם, ומציין חוסר עקביות בדבריה לאורך זמן. השופט חושש כי המהלך יפגע ביחסיו של הילד עם אביו, לאור הזמן המופחת שישהו יחד וזמן הנסיעה והעלויות הגדלות. הם מטילים ספק ביכולתה של האם להתחייב להסדרי המשמורת המוצעים, במיוחד לאור היעדר רישיון נהיגה והיחסים המתוחים בין ההורים. בית המשפט מדגיש את חשיבות זכותו של הילד לקשר נגיש עם שני הוריו, מתוך אמונה כי ההסדר הנוכחי מאפשר מערכת יחסים יציבה ומשמעותית יותר. בנוסף, בית המשפט מציין את קשייו הנפשיים של הילד ואת הצורך ביציבות, שעלול להיפגע בעקבות המעבר. הם גם לוקחים בחשבון את הקשר שהתחזק לאחרונה בין האב לבנו, ומאמינים שכל העמקה של הקשר ביניהם מועילה לילד. בסופו של דבר, השופט קובע כי שמירה על המצב הקיים תשרת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים של הילד, ותאפשר לו קשר משמעותי הן עם הוריו והן עם משפחתו המורחבת. האם מנועה מלהעתיק את מקום מגוריו של הילד, והסכם המשמורת הנוכחי נותר על כנו.