סע"ש 4206-02-20

תקציר

התובע, קצין ביטחון שהועסק על ידי הנתבעת, טען כי פוטר שלא כדין ותבע תשלומים שונים מהנתבעת. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנות תנאי ההעסקה לגבי מקום עבודתו של התובע והנסיבות שהובילו לפיטוריו. בית הדין מצא כי לנתבעת הייתה זכות להעביר את התובע בין סניפים ולא הרעה את תנאי עבודתו. טענת הנתבעת כי הפיטורים נבעו מצמצומים התקבלה באופן חלקי. בית הדין מצא פגם בהליך הפיטורים שכן הנתבעת לא גילתה לתובע כי תפקודו לא היה משביע רצון, וזו הייתה הסיבה בסופו של דבר לפיטוריו. עם זאת, בית הדין לא קיבל את טענת התובע כי לא הובטחו לו פיטורים והוא נרשם ללימודי משפטים על סמך הבטחה זו. לתובע נפסק פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין הפגם בהליך הפיטורים אך יתר תביעותיו לתוספות שכר, הוצאות דלק והפסדי שכר נדחו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ולנתבע ניתנו 30 יום לשלם לתובע 4,000 ₪, אחרת יצבור הפרשי הצמדה וריבית. לשני הצדדים שמורה הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.