ע"א 6475/05

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על תשלום תגמולים לנפגע בעקבות תאונת דרכים. המוסד לביטוח לאומי (המערערת) תבע מחברת הביטוח (המשיבות) שיפוי מלא בגין התגמולים ששולמו לנפגע, בהתאם להסכם בין הצדדים. חברת הביטוח טענה כי ההסכם אינו מכסה קצבה ספציפית, וכי יש להחיל הוראת חוק, סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, שמשמעותה היא שחברת הביטוח לא תצטרך לשלם למוסד דבר, שכן הקצבה המדוברת נוכתה במלואה מהפיצוי ששולם לנפגע. בית משפט השלום דחה את טענת המכון, והוביל את האחרון לערער על ההחלטה. הערעור מתמקד בפרשנות ההסכם ובתחולתו של סעיף 329 במקרים בהם זכותו של הנפגע לגמלה קמה לאחר סיום ההליכים בין הנפגע לניזוק. המכון טוען כי ההסכם ממצה את הסדר השיפוי, ואילו חברת הביטוח טוענת כי ההסכם אינו מבטל את האפשרות להפעיל את סעיף 329. בית המשפט העליון מסכים עם חברת הביטוח כי ההסכם וסעיף 329 פועלים בנפרד. עם זאת, בית המשפט מוצא כי במקרה דנן, לא ניתן להחיל את סעיף 329 שכן זכאותו של הנפגע לקצבה הנדונה קמה לאחר סיום ההליכים הרלוונטיים, כלומר הוא לא יכול היה לוותר על זכויותיו או ליטול על עצמו התחייבויות כלשהן בקשר לכך. בית המשפט דוחה גם את טענת המכון כי יש לנכות את הקצבה רק מתשלומים עתידיים, וקובע כי היה צריך לנכות את מלוא הסכום מתחילת התשלומים לנפגע. בנושא תשלומי הריבית על השיפוי בגין קצבת ניידות פוסק בית המשפט לטובת המכון, ומחייב את חברת הביטוח לשלם ריבית כאמור בהסכם ממועד דרישת המוסד לתשלום ועד לקבלת השיק בפועל.