ת"א 12426-10-20

תקציר

התובע, שנפגע בתאונה בעת ששיחק כדורגל במגרש דשא סינטטי בבעלות העירייה הנתבעת, הוכיח כי התאונה נגרמה כתוצאה ממפגע במגרש, קרי קטע רופף של דשא סינטטי. העירייה, הנושאת בחובת זהירות כלפי התושבים במרחב הציבורי, לא הציגה דוקטרינת תחזוקה סבירה למגרש ולא הוכיחה כי לא התרשלה במקרה זה. לפיכך, נמצאה העירייה רשלנית וחייבת לפצות את התובע. בית המשפט ייחס לתובע 15% אשמה תורמת, בשל אופיו הבולט של המפגע. טענות התובע כי העירייה הפרה את חובתה לבטחו על פי חוק הספורט או התחייבה לעשות כן מבחינה חוזית, נדחו, שכן העירייה אינה מחויבת לבטח משתתפים באירועי ספורט והתובע לא הוכיח קיומה של התחייבות כזו. בית המשפט מינה מומחה רפואי אשר קבע את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 10%, אשר נקבעה גם כנכות תפקודית שלו. בסיס השכר של התובע בעבר ובעתיד נקבע על 7,200 ₪ ו-9,000 ₪, בהתאמה. לתובע נפסקו 60,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 140,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, 25,000 ₪ בגין אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות, 40,000 ₪ בגין כאב וסבל, 15,000 ₪ בגין עזרה לזולת בעבר ובעתיד ו-3,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות. בסך הכל נפסקו לתובע 283,000 ₪, שהופחתו באשמתו התורמת ל-240,000 ₪. הנתבעת שילמה לתובע גם שכר טרחת עורך דין, הוצאות ושכר טרחת מומחה שמונה על ידי בית המשפט, בסך 57,000 ₪.