עת"מ 41606-02-13

תקציר

האגודה העותרת ביקשה מבית המשפט ליתן צו ביניים שימנע את מימוש המכרז בו זכתה המשיבה מס' 4. המכרז, שפרסמו המשיבים 2 ו-3, היה לבניית יחידות דיור בחריש. האיגוד הגיש את ההצעות הגבוהות ביותר עבור שניים מהמתחמים, אך יכול היה לזכות רק באחד מהם על פי תנאי המכרז. ועדת המכרזים החליטה כי העמותה תזכה במתחם המיועד ל-61 יחידות דיור, ותותיר כמחצית מחברי העמותה ללא זכות ליחידת דיור. האגודה טענה כי החלטת הוועדה אינה סבירה ופוגעת בעקרון השוויון, שכן ההצעה הזוכה במתחם השני, המיועד ל-114 יחידות, הייתה כמעט הנמוכה ביותר. בתוך כך, הצדיקו המשיבים את החלטת הוועדה במקסום התועלת הכלכלית להנהלה. בית המשפט בחן את סיכויי הצלחת העתירה ומצא כי הליך המכרז נועד לשמור על שוויון הזדמנויות ולהשיג יעילות כלכלית, ונראה כי החלטת הוועדה שקלה זאת. מאחר שלא הייתה כל אינדיקציה לפגיעה בשוויון, וההחלטה נראתה סבירה, סיכויי העתירה היו נמוכים. אשר למאזן הנוחות, מצא בית המשפט כי הנזק שייגרם לעותרת הוא נזק כלכלי הפיך, בעוד שמתן צו המניעה יפגע במשיבים ויעכב את בנייתן של יחידות דיור נחוצות. לפיכך, הבקשה לצו ביניים נדחתה, והעותר חויב לשלם 2,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לכל אחד ממשרדי המשיב.