תמ"ש 1498-05-13

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין אחים על משק משפחתי בעקבות מות הוריהם. החווה המדוברת כפופה להסכם "בילטרלי" בין מינהל מקרקעי ישראל לבין האגודה השיתופית של המושב. על פי ההסכם, המשק אינו חלק מהעיזבון וניתן להעבירו רק לילד שמוכן ומסוגל להחזיק בו. אם אין הסכמה בין הילדים בעניין זה, על בית המשפט להחליט. השופט פותח בסקירת ההיסטוריה הארוכה של ההתדיינות בין הצדדים, לרבות פסקי דין קודמים הנוגעים לביטול צוואות הוריהם. השופטת מציינת כי הצוואה ההדדית של ההורים חילקה את רכושם שווה בשווה בין חמשת ילדיהם, אך החווה לא הוזכרה במפורש. לאחר מכן בוחן השופט את המבחנים המפורטים בפסיקה כדי לקבוע איזה ילד מוכן ומסוגל להחזיק את המשק. מבחנים אלה כוללים עיסוק קודם בחקלאות, ניסיון בניהול המשק וחוות דעת של ההורים שנפטרו. השופט מסכם כי לאף אחד מהאחים אין יתרון ברור על פני השני מבחינת יכולתם ונכונותם לקיים את המשק. השופט ממשיך להעריך את ההשקעות הפיננסיות ואת ההתנהלות של שני הצדדים. האח טוען כי השקיע סכום כסף משמעותי בחווה, ואילו האחות טוענת כי השקעותיו של האח היו מוגבלות וכי הוא מידר את האחים וסירב לשתף אותם במידע פיננסי. השופטת מוצאת כי התנהלותו הכוללת של האח הייתה תוקפנית ובלתי סבירה, בעוד שלאחות היו גם בעיות התנהגות מסוימות בהליכים קודמים. בנוסף, השופטת בוחנת את מערכת היחסים הפנימית בין האחים, ומציינת כי האחים כרתו ברית נגד האחות, שככל הנראה מונעת מאינטרסים כלכליים. השופט מתאר ברית זו כבלתי מוצדקת ומציין כי עדויות האחים לא תמיד היו אמת. מתוך התחשבות בצדק ובהגינות, השופט מעדיף את האחות בשל הצעתה לפצות את אחיה, התנהגותה והברית הבלתי מוצדקת שיצרו האחים. יתר על כן, השופטת מדגישה כי הקביעה נעשית ללא התלהבות, נוכח חסרונותיהם של שני הצדדים. בסופו של דבר, השופט מחליט שהאחות מוכנה ומסוגלת לתחזק את החווה. עם זאת, מכיוון שהמשק אינו עובר בירושה, אין חובה לפצות את האחים. למרות זאת, האחות הציעה לעשות זאת, והשופטת קבעה כי עליה לפצות כל אחד מאחיה ב-20% מערך החווה בניכוי ההכנסה שהתקבלה מאז מות אמם. התשלום מותנה בכך שהאחים יפנו את החווה בתוך 180 יום מיום מתן פסק הדין. השופט גם ממנה שמאי שיעריך את שווי החווה וקובע הוראות נוספות לביצוע פסק הדין. פסק הדין מקבל את תביעת האחות ודוחה את תביעת האח, ומורה לאחים לשאת בהוצאות האחות ובשכר טרחת עורך הדין. השופט מעניק עיכוב ביצוע של 45 יום במקרה של ערעור ומתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת שמות הצדדים.