תא"ק 32243-03-19

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעים, שהם בעלי דירה בתל אביב, לפנות את הנתבעים, דיירי הדירה האמורה. התובעים, שירשו את הדירה מאביהם ולאחר מכן מאמם, טענו כי לנתבעים, שוכרי הדירה משנת 1965, לא היה בסיס חוקי להחזיק בדירה לאחר מות אמם בשנת 2012. הנתבעים, לרבות בתו של הדייר המקורי שנפטר בשנת 2001, ובעלה, טענו כי הם דיירים מוגנים ולכן זכאים להישאר בדירה. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי הם דיירים מוגנים כהגדרתם בחוק הגנת הדייר. נמצא כי הנתבעים מילאו אחר התנאים לדיירות מוגנת, קרי שלא נטשו את הדירה וכי לבת הנתבעת לא הייתה דירת מגורים אחרת בעת מות אמה. עם זאת, השופט מצא את הדיירת הנתבעת אשמה בהטעיה שיטתית של התובעים בנוגע למות אמה, מה שהוביל את התובעים לפתוח בהליך הפינוי. עם זאת, מצג השווא לא נחשב עילה מספקת לפינוי. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לכסות את הוצאותיהם המשפטיות, בעוד הנתבעים יישאו בשלהם.