ע"א 967/22

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: ב-20 בינואר 2014 השתמש מדביר בחומר הדברה רעיל אסור בדירת משפחה, מה שהוביל למותם של שני ילדים קטנים ולמחלה קשה לשניים האחרים. ההורים הביאו את הילדים לטיפול בבית החולים וחזרו לביתם. בבוקר נמצאה בת אחת ללא רוח חיים, והשנייה מתה זמן קצר לאחר שנלקחה לבית החולים. כתב אישום הוגש נגד המדביר, שהורשע בהריגה וחבלה חמורה. עזבונן של שתי הנערות תבע את המדביר, TRM, ואחרים הקשורים ליבוא ומכירה של חומר ההדברה. בית משפט קמא מצא את המדביר ואת TRM אחראים למקרי המוות, חילק את האחריות ל-65% ו-35% בהתאמה והורה להם לשלם את העזבונות ביחד ולחוד. בית המשפט דחה את הטענות כנגד הנתבעים האחרים וחייב את העיזבון בחלק מההוצאות. הן העיזבון והן TRM ערערו על פסק הדין. העיזבונות ערערו על חלוקת החבות, על דחיית התביעה נגד היבואן והמדינה, על גובה הנזק הלא ממוני ועל חיוב באגרות ובהוצאות. TRM ערערה על הקביעה כי ההורים הודיעו לרופא על חומר ההדברה, חלוקת האחריות, היעדר אשמה תורמת של ההורים וגובה הנזק הלא ממוני. לאחר שמיעת שני הערעורים, המליץ בית המשפט העליון למשוך את הערעורים, ושני הצדדים הסכימו לכך באופן חלקי. בית המשפט דחה את שני הערעורים ואימץ את פסק דינו של בית משפט קמא. עוד קבע בית המשפט כי החיוב בתשלום העיזבון אינו צריך להיות ביחד ולחוד בגין האגרות וההוצאות, שכן אלה נחשבים לתשלומים נלווים. בית המשפט הורה לחברת הביטוח מנורה לשלם להורים ולעזבונות את תגמולי הביטוח המכוסים בפוליסת המדביר.