בג"צ 476/88

תקציר

העותר, הבעלים של שתי חלקות קרקע סמוכות בזכרון יעקב, התכוון להקים מלון נופש על פני שתי החלקות. עם זאת, התוכניות המקומיות סיווגו את הקרקעות כאזורי מלונאות ונופש, והתירו בנייה רק על מגרשים בודדים עם שטחים צדדיים. בקשת העותר לבנות בשני החלקות נדחתה על ידי הוועדה המקומית, ולא נותרה לו ברירה אלא להגיש בקשה לאיחוד שתי החלקות. בקשה זו הועברה לוועדה המחוזית, שאישרה את האיחוד בכפוף לבחינה נוספת של הבקשה להיתר בנייה. על החלטת הוועדה המחוזית הוגש ערר בנימוק כי לוועדה המקומית סמכות בלעדית לאשר את האיחוד, וכי הוועדה המחוזית אינה יכולה להציב תנאים הנוגעים לתוכנית הבנייה. בג"ץ קבע כי אישור הוועדה המקומית נדרש לצורך האיחוד, שכן מדובר בסטייה מהתכנית המאושרת. הוועדה המחוזית אמנם לא אמורה להחליט בשלב זה על תכנית הבנייה, אך שיקול דעתה לצפות את השפעת הבנייה המרוכזת על אופיו של האזור היה סביר. כמו כן, ההוראות שניתנו לתכנית הבנייה היו ראויות ולא חרגו מיעדי בקשת האיחוד. השופט גולדברג הדגיש כי ההחלטה על איחוד היא חלק מתהליך רחב יותר וכי יש לבחון בשלב זה את התוכניות האדריכליות רק במידת השפעתן על הסביבה. משיקולים אלה נדחתה העתירה.