ת"א 39531-11-21

תקציר

התובע, עובד הנתבעת 1 שעבד באתר המנוהל על ידי הנתבעת 2, נפגע בתאונת עבודה כאשר רשת ברזל שכופף גרמה לקוץ ברזל להיכנס לעינו השמאלית. המל"ל הכיר באירוע כתאונת עבודה והצטרף להליך כתובע שותף. התובע הציג מסמכים רפואיים ואחרים לתמיכה בתביעתו לנזקים, אך הנתבעים הכחישו אחריות והציגו חוות דעת נגדיות. בית המשפט מינה מומחים משלו בתחומי בריאות הנפש ורפואת עיניים. מראיות התובעת, הנתמכות במסמכים רפואיים ובעדויות עדים, נקבע כי התאונה אירעה בשל כישלונם של הנתבעים לספק סביבת עבודה בטוחה, לרבות הכשרה לקויה וציוד מגן. בית המשפט מצא את שני הנתבעים אחראים לרשלנות – הנתבע 1 כמעסיק והנתבע 2 כקבלן הראשי האחראי לבטיחות הכוללת באתר. השופט קבע כי רשלנותו התורמת של התובע, אם בכלל, אינה שוללת את אחריות הנתבעים. בית המשפט העריך את נזקי התובע כדלקמן: הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, סיוע מצדדים שלישיים וכאב וסבל, בסך כולל של 1,177,337 ₪. סכום זה קוזז על ידי תשלומי המל"ל לתובע בסך 844,751 ₪, כך שהנתבעים חייבים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 332,586 ₪. המל"ל קיבל מנאשם 2 824,135 ₪ והוצאות ושכר טרחה בסך 96,000 ₪. השופטת קבעה כי בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצוי העתידי עומד על 7,300 ₪ לחודש וכי נקבעה לו נכות של 30% בעינו השמאלית ו-10% נכות נפשית. כמו כן אושרה זכותה של המל"ל לשיפוי מהנתבעים. תביעת התובעת התקבלה, אפוא, והנתבעים חויבו לשלם את הסכומים הנקובים, כאשר פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים.