בר"מ 5109/17

תקציר

בשנת 2007 נכנסה לתוקף תכנית ג'1, שאפשרה בנייה על גגות בתל אביב-יפו, בתנאי שיתקיימו תנאים מסוימים. בשנת 2009 רכשו המשיבים דירה שלא עמדה בדרישות התוכנית. בשנת 2011 הם קיבלו היתר בנייה, המאפשר להם לבנות חדר יציאה על הגג תוך ניצול זכויות שהיו קיימות בעבר, אך לא מומשו. הדבר הוביל את העירייה לפסוק היטל השבחה למשיבים. הם ערערו, וועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטל השבחה במחוז תל אביב פסקה לטובתם, בקובעה כי ההרחבה אינה טעונה הקלה וכי היה מקום להטיל את ההיטל על המוכרים בעת רכישת המשיבים. בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב אישר החלטה זו, ולא מצא עילה להתערב במסקנות המומחיות של הוועדה. בקשתה של העירייה לחופשה בערעור לבית המשפט העליון נדחתה, שכן בית המשפט הסכים עם קביעותיהן העובדתיות והתכנוניות של הערכאות הנמוכות יותר. העירייה טענה כי ההשבחה התרחשה בעת מתן ההיתר ולא בעת אישור התוכנית, וכי היה מקום לגבות את ההיטל הן מהמוכרים והן מהקונים. עם זאת, בית המשפט קבע כי ממצאי הוועדה ובית המשפט לעניינים מנהליים סבירים וכי אין להטיל על המשיבים את טעותה של העירייה בכך שלא הטילה את חיוב המוכרים. פסק הדין חיזק את היקף הערעור המצומצם על פסיקות בית המשפט לעניינים מנהליים ואת העיקרון לפיו השבחה נקבעת בדרך כלל בעת אישור התכנית.