ת"א 997/05

תקציר

התובעת, מעצבת אופנה, היא בעלת סימן מסחר רשום בשם Vision בעל אלמנט גרפי ייחודי, בו היא משתמשת כדי למתג את בגדיה המעוצבים. בבעלות הנתבעת רשת חנויות בגדים בשם Vision Fashion. התובעת תבעה את הנתבעת בגין הפרת זכויות סימן המסחר שלה וביצוע עוולת גניבת עין, ביקשה לאסור על הנתבעת להשתמש בשם ויז'ן ותבעה פיצויים ללא הוכחת נזק. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות התובע. ראשית, הנתבע היה מנוע מלערער על תוקפו של סימן המסחר כפי שהגיש בעבר בקשה לרישום סימנים דומים. יתר על כן, נטל ההוכחה לערער על הרישום נפל על הנתבע, אותו לא עמד בו. שנית, הסימנים של התובע והנתבע נמצאו דומים אך לא זהים, מה שהביא את בית המשפט לבחון את הסבירות לבלבול לקוחות. באמצעות "המבחן המשולש", הכולל את מבחן הראייה והקול, מבחן סוג הטובין ומעגל הלקוחות ומבחן הנסיבות האחרות, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין דמיון מספיק כדי להוות הפרת סימן מסחר או גניבת עין. סימן ההיכר של הנתבעת, Vision Fashion, היה שונה מבחינה גרפית ולשונית מזה של התובעת, וההבדלים בסוג הסחורה ובדמוגרפיה של הלקוחות צמצמו את האפשרות לבלבול לקוחות. בנוסף, נסיבות אחרות, כגון קיומם של סימני מסחר רשומים אחרים המכילים את המילה "חזון" בענף הביגוד, שקלו כנגד טענת התובע. בית המשפט איזן בין ההגנה על זכויות קניין רוחני לבין אינטרסים ציבוריים כמו חופש העיסוק והביטוי, והטה את הכף לטובת הנתבע. גם טענת התובעת לעשיית עושר ולא במשפט נדחתה, שכן היא לא נכנסה לגדר הפסיקה הרלוונטית. לבסוף, בית המשפט לא התייחס בהרחבה להגנת "השימוש האמיתי" של הנתבע, שכן היא הייתה מיותרת לאור הממצאים הקודמים. פסק הדין דחה את טענות התובע ולא הורה על הוצאות, תוך הכרה בשאלה הסבירה של התובע.