בג"צ 4504/05

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט למורכבות הסובבת עותרת שביקשה להכיר בלאומיותה ובדתה בישראל כיהודייה על פי חוק השבות, על בסיס יהדותו לכאורה של סבה. מעמדה של העותרת לא בוטל, אך רישומה שונה ל"חסרת דת", דבר שהשפיע על זכאותם הפוטנציאלית של ילדיה. בית המשפט מדגיש כי החלטות מינהליות, כמו אלה המתקבלות על ידי פקיד הרישום הראשי, חייבות להיות מעוגנות בראיות סבירות ומידתיות, וכפופות לביקורת שיפוטית. הראיות נגד העותרת, לרבות תעודות לידה ופסיקות בית המשפט האוקראיני, לא הספיקו כדי לשנות את רישומה. פסק הדין מטיל ספק בהלימות הראיות המנהליות, וקובע כי הן חסרות את המהימנות הנדרשת כדי לגבור על חזקת הזכאות. על ידי בחינת טיפולם הכושל של המשיבים בתיק – כפי שמעידות טענות בלתי עקביות בדבר אזרחותו ודתו של העותר – מצא בית המשפט את הגישה בלתי מידתית וחסרת רגישות, במיוחד בהתחשב בעברו המשפחתי של העותר, לרבות רדיפה באוקראינה. לפיכך הורה בית המשפט על השבת מעמדו המקורי של העותר ברשומות. לגבי העותרים 3-2, שטרם הוכרו לפי חוק השבות, הותיר בית המשפט על כנו את צו הביניים המונע את גירושם, והדגיש כי יש לבחון מחדש את בקשותיהם ביסודיות בהתחשב בהשלכות פסק הדין על זכאותם. בסופו של דבר התקבלה העתירה, תוך שימת דגש על רגישות שיפוטית והקפדה פרוצדורלית בהחלטות מנהליות הנוגעות לתביעות מעמד אישי ואזרחות.