עמ"ה 1046/99

תקציר

המערערים, יורשיו של אורי מקוב ז"ל, עתרו לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בבקשה להאריך את המועד להגשת השגות על שומות המס של אביהם לשנים 1983-1988 בשל נכותו שהוכרה לאחרונה. המשיב, פקיד השומה, הסכים להאריך את המועד. עם זאת, בית המשפט מצא כי פקיד השומה נעדר סמכות לעשות כן, שכן בקשת המערערים הייתה בעיקרה תביעה להחזר מס, אשר נופלת תחת הוראות סעיף 160 לפקודת מס הכנסה, הקובעת מגבלה של שש שנים לתביעות מסוג זה. בית המשפט קבע כי הסכמתו של פקיד השומה, שבאה לידי ביטוי בפסק הדין, הייתה טעות ולא העניקה לו סמכויות נוספות. יתר על כן, בית המשפט קבע כי מקוב ויתר במשתמע על זכותו לפטור עוד בחייו, ויורשיו אינם יכולים להחיות זכות זו. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק הדין בבג"ץ הקודם הובהר כך שהארכת המועד האחרון להגשת ההתנגדויות אינה מבוססת משפטית. פסק דין זה מחזק את עקרון השוויון, ומבטיח כי המערערים לא יזכו ליחס מיוחד. בנוסף, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהפעלת שיקול דעתו של פקיד השומה בעניין זה ולא הורה על הוצאות.