ע"א 2714/22

תקציר

בפסק דין זה, לאחר בחינה מעמיקה של כתבי הטענות, פסק הדין והערעור עצמו, נקבע כי למערערים אין זכות להגיש ערעור על פסק הדין, וכתוצאה מכך התקבלה הבקשה לדחיית הערעור. על פי תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, ניתן לדחות ערעור כאשר למערער אין זכות ערעור, השמורה בדרך כלל ליחידים שהיו צדדים להליך הראשוני. מטרתו המרכזית של הליך הערעור היא לבחון באופן ביקורתי את פסק הדין בהתבסס על הטיעונים העובדתיים והמשפטיים שהעלו הצדדים במשפט המקורי. צירופו של בעל דין חדש בשלב הערעור עלול לחייב בחינה של טענות חדשות, ובכך לחרוג מתפקידה העיקרי של ערכאת הערעור. הפסיקה מכירה בחריגים העומדים בפני מי שאינם צדדים לערער אם זכויותיהם או חובותיהם שונו באופן סופי על ידי פסק הדין באופן חוקי ומהותי. עם זאת, המערערים, במקרה זה, לא הצליחו להוכיח קיומו של "הליך נלווה" לביסוס ערעורם; ההליכים בבית המשפט המחוזי עסקו בסכסוכים כספיים שהתמקדו בהערכת השווי של כהן עבור בוכריס ובעלי המניות, אך לא פתרו מחלוקות משפטיות כלשהן הקשורות לכהן עצמו. יתר על כן, פסק הדין לא שינה את זכויותיו או חובותיו המשפטיות של כהן באופן מהותי מספיק כדי להעניק זכות ערעור; מעמדו כמומחה היה רק חלק ממינוי בהסכמה לסכסוך הספציפי, ולא מעמד משפטי עצמאי. יתר על כן, פגיעה בשמו הטוב של כהן, כפי שנטען על ידי המערערים, אינה מקנה מטבעה זכות ערעור למי שאינם צדדים. כמו כן, מחלוקות משפטיות פוטנציאליות בנוגע לשכר טרחתו של כהן שהוזכרו על ידי המערערים טרם נפתחו, ומכאן שאינן עומדות באמות המידה של חובה או זכות משפטית המשתנות בפסק הדין. בנוסף, המערערים לא סיפקו סיבה מספקת לאי הצטרפותם להליך קודם לכן, ומאחר שזכויותיהם המשפטיות לא שונו בפסק הדין הראשוני, לא הייתה דרישה מחייבת לשילובם בהליך, לא על ידי הצדדים המעורבים ולא על ידי בית המשפט המחוזי. לפיכך, מאחר שהמערערים בחרו שלא לערב עצמם קודם לכן, אין הם רשאים להתערב בשלב ערעור זה ללא סיבה מוצדקת לשיהוי. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם את הוצאות החברות ובעלי המניות בסך 2,000 ₪ כל אחד.