ע"פ 1357/91

תקציר

מדינת ישראל ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין הרשעתו של עארף בן יוסף הנג'ר במספר סעיפים. אישומים אלה כוללים עסקאות אסורות עם הרואין, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, נהיגה ללא רישיון והפרת חובות מדיניות. על הנג'ר נגזרו שבע שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, לצד פסילה לצמיתות מהוצאת רישיון נהיגה. המדינה טענה כי העונש קל מדי וביקשה להחמיר בעונש. מהסיכום עולה כי הנג'ר היה מעורב בעסקת הרואין רחבת היקף, כאשר החזיק 5.781 ק"ג של הסם בעת שנהג ברכב לא מבוטח. הוא הודה באשמה. בית המשפט המחוזי שקל את נסיבותיו האישיות, לרבות הרקע שלו, השכלתו והתמכרותו הקודמת לסמים, והטיל עליו עונש של שבע שנות מאסר. עם זאת, המדינה סברה כי אין בכך די בהתחשב בחומרת פשעיו של הנג'ר. שופטי הערעור, המשנה לנשיא מ' אלון והשופט ד' לוין, הסכימו עם טענת המדינה. הם הדגישו את ההשפעה המזיקה של סחר בהרואין על הפרט ועל החברה, והדגישו את הצורך בעונשים מרתיעים במקרים כאלה. הם הגיעו למסקנה כי חומרת מעשיו של הנג'ר, שכללו כמות משמעותית של הרואין, מצדיקה תקופת מאסר ארוכה יותר. לפיכך, הם קיבלו את ערעור המדינה והחמירו את עונשו של הנג'ר ל-14 שנות מאסר, תוך שמירה על המאסר על תנאי המקורי ואיסור נהיגה לצמיתות.