פ"א 61318-01-17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה בעניין עבירות בנייה לפי חוק התכנון והבנייה. המערערים, שני אחים שהם נכדיו של אחד מבעלי הקרקע המדוברת, הואשמו במספר עבירות הקשורות לבנייה בלתי מורשית על קרקע חקלאית ללא היתר, לרבות עבודות שיפוץ ובניית מבנים נוספים. כתב האישום עסק בעבודות שבוצעו במספר חלקות קרקע השייכות למשפחת המערערים. במהלך המשפט הודו המערערים בחלק מעבודות הבנייה אך בחרו שלא להעיד. בית משפט השלום הרשיע את המערערים בחלק מהאישומים, קרי עבודות בנייה ללא היתר ושימוש במבנים ללא היתר, אך זיכה אותם מאישומים אחרים בשל היעדר ראיות מספיקות בנוגע לזיהוי החלקות והמבנים. בית המשפט ביסס את ממצאיו על הודאות המערערים בחקירותיהם ועל ראיות נוספות. המערערים ערערו על פסק דין זה, וטענו כי שגה בית משפט קמא בממצאיו והיה עליו לזכות אותם לחלוטין או לכל הפחות לבטל את צווי ההריסה ואיסור השימוש. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, בקובעה כי לא מצאה עילה להתערב בממצאי בית המשפט קמא. בית המשפט הדגיש כי די היה בהודאות המערערים, בשילוב עם ראיות נוספות, כדי להרשיע אותם באישומים אלה. בית המשפט לערעורים הסכים אף הוא עם העונשים שהטיל בית משפט קמא, לרבות צווי הריסה וקנסות, וציין כי הם מצויים בטווח המקובל במקרים כאלה. לסיכום, הן הערעור על הכרעת הדין והן הערעור על גזר הדין נדחו, ופסק הדין המקורי וגזר הדין של בית משפט השלום בחיפה אושרו.