סע"ש 21610-03-24

תקציר

בית המשפט בחן את הטענות וההגשות של שני הצדדים המעורבים בתיק, ואת החוקים החלים על ההליך. לאחר שיקול דעת מעמיק החליטו השופטים לדחות את טענות התובעים. ההחלטה מתבססת על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, בית הדין השרעי ברשות הפלסטינית, שהוציא צו ירושה במקרה זה, אינו גוף מוכר או רשמי במערכת המשפט של מדינת ישראל. לפיכך, צו הירושה היה צריך להיות מוגש באישור נציב הסיוע המשפטי כדי להיחשב כתעודה ציבורית. עם זאת, התובעים לא סיפקו אישור זה. בנוסף, הצו עצמו לא כלל את פרטי הזיהוי של כל היורשים, דבר המקשה על קביעת זהותם. התובעים גם לא סיפקו תרגום נוטריוני של המסמכים לעברית, כנדרש בדין הישראלי. יתר על כן, בית המשפט קבע כי צווי ירושה מקימים מעמד ויש לבצע הליך הכרה ולא הליך אכיפה. מאחר שהצו לא הטיל כל חובה אישית ולא נכלל בקטגוריות המפורטות בחוק אכיפת פסקי חוץ, לא ניתן לאכוף אותו במקרה זה. התובעים גם לא נתנו הסכמה בכתב מכל היורשים המאשרים את ייצוגו של התובע בהליך. לבסוף, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בפרשת צדיקי חמדאן תומך אף הוא בפיטורים, וקובע כי אישורו של הממונה על המשפטים נדרש לצווי ירושה כאלה שהוציא בית הדין השרעי ברשות הפלסטינית. בכוונת התובעים לערער על ההחלטה, אך בית המשפט העליון הציע מסלול חלופי לאישור צו הירושה, שאם יצליח עשוי לפתוח את הדרך להחלטה חדשה של בית המשפט המחוזי. לאור שיקולים אלה, התביעה הנוכחית נדחית. פסק דין זה יינתן בהיעדרם של הצדדים ויימסר להם בקרוב.