תלה"מ 7603-04-17

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב חלוקת האופציות שהוענקו לנתבעת על ידי חברה י'. האופציות הוענקו בשתי פעימות לפני מועד הפרידה של בני הזוג: 2,000 אופציות במחיר של 21.90 דולר כל אחת ב-4 באוקטובר 2001, ו-587 אופציות במחיר של 17.12 דולר כל אחת ב-5 בנובמבר 2003. במועד הקובע, 11 בפברואר 2004, היו 1,000 אופציות ניתנות למימוש. הנתבעת מימשה את כל האופציות בשנים 2006 ו-2007, לאחר המועד הקובע. נקודת המחלוקת העיקרית היא מועד הערכת האופציות לצורך חלוקה בעת גירושין. הנתבעת טוענת כי אין להתחשב בשווי האופציות שלא ניתן היה לממש במועד הקובע, ואילו התובעת טוענת כי יש להביא בחשבון את כל האופציות, לרבות אלו שניתן היה לממש רק לאחר המועד הקובע. השופט, לאחר ששקל את אופי האופציות למניות ואת הפסיקה הקודמת, פוסק לטובת התובע. השופט מורה כי התובעת תהיה זכאית ל-1/4 מתוך 1,000 האופציות שהיו ניתנות למימוש במועד הקובע ומומשו על ידי הנתבעת, שכן מרבית האופציות הללו מוקנו במהלך הנישואין. בנוסף, מוענק לתובע 1/4 משווי 1,000 האופציות שמומשו על ידי הנתבעת בשנת 2006, כאשר השווי נקבע נכון למועד הפדיון. עם זאת, השופטת אינה מעניקה לתובע כל חלק מ-587 האופציות שהוענקו בנובמבר 2003, שכן הן ניתנו בסמוך מדי למועד הקובע, ומשכך לא היה לתובע כל חלק בהבשלתן. הנתבעת נדרשת לשלם לתובע 25% מהתמורה שהתקבלה ממימוש האופציה בשנת 2006, בתוספת ריבית והצמדה למדד ממועד הפדיון ועד לביצוע התשלום המלא. כמו כן מורה השופט לנתבע לכסות את הוצאות המשפט של התובע, שנקבעו על סך 3,000 שקל, בהפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד לביצוע התשלום. התיק נותר פתוח עד למתן פסק דין סופי בנוגע לזכויות שנצברו בחברות א' ו-ב'.