פש"ר 1254/00

תקציר

פסק הדין מקבל את בקשת הנאמן לבטל את הענקת זכויות החייבים בדירה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. החייבים העבירו את זכויותיהם לבתם הבוגרת, שלאחר מכן העבירה שלושה רבעים מהזכויות לילדיהם הקטינים של החייבים. בית המשפט מצא כי ההליך המקוצר של בקשת ההוראות היה מתאים, וכי הזכויות בדירה היוו "נכס" לפי הפקודה. טענות החייבים כי הבקשה אינה תואמת פרוצדורלית וכי זכויות הדירה אינן ניתנות לביטול נדחו. בית המשפט קבע כי החייבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את תחולת החריגים לפי סעיף 96(ג) לפקודה. באשר לחריג למענקים "לאשתו של המעניק או לילדו", מצא בית המשפט כי ראיות החייבים אינן משכנעות וכי הנכס השתנה במרוצת השנים כך שאינו זכאי עוד. יתר על כן, ההעברה השנייה לילדיהם הקטינים של החייבים לא שינתה את המצב, שכן גם היא הייתה מענק והילדים לא היו צדדים שלישיים בתום לב. עוד צוין בהחלטה כי החייבים המשיכו לממש את הבעלות על הדירה ושילמו את החשבונות הכרוכים בה. בית המשפט הורה על ביטול ההענקה לטובת הנאמן, תוך השארת שאלת הדיור החלופי לפינוי פוטנציאלי עתידי, ולא פסק הוצאות למי מהצדדים.