ת"פ 38450-09-20

תקציר

השופט בתיק זה, השופט מרדכי לוי, פתח בהתוויית העקרונות המשפטיים המנחים את גזר הדין במשפט הישראלי. על פי חוק העונשין, יש להחיל את עקרון המידתיות, תוך הבטחת יחס הולם בין חומרת העבירה לבין העונש. על בית המשפט לשקול את הערך החברתי שנפגע מהעבירה, את הנסיבות הקשורות לביצועה ואת מדיניות הענישה החלה. בהמשך פירט השופט את הפרמטרים המנחים את גזר הדין, ובהם הרתעה אישית, הרתעה ציבורית ואפשרות לחריגה מטווח הענישה ההולם לצורך שיקום, הגנה על שלום הציבור או חומרתו. שיקום מוצלח נתפס כמועיל הן לנאשם והן לחברה, ובית המשפט עשוי לשקול את המוטיבציה של הנאשם להשתקם, את שילובו בהליכים טיפוליים ואת הסיכוי להישנות המחלה. בהתייחסו לפרטי המקרה הנדון, הדגישה השופטת את הערכים המוגנים שהופרו, קרי שלום הציבור ובריאותו. יבוא סמים מסוכנים לישראל הוגדר כעבירה חמורה, לאור הפוטנציאל שלו לפגוע בשלום הציבור, בבריאותו ובביטחונו, תוך הגדלת מעגל המכורים. עם זאת, השופט לוי ציין כי במקרה ספציפי זה הפגיעה הייתה ממשית אך לא חמורה במיוחד, ומרבית הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה לא היו בעלות אופי חמור. כמות הסם, אף שהייתה משמעותית, הייתה אמורה להיות לשימוש עצמי בלבד, ולא נגרם נזק קונקרטי מהעבירה שכן הסמים נתפסו על ידי המשטרה. השופט התחשב גם בהיעדר תחכום או תכנון, בהיעדר מניע כלכלי ובעובדה שמדובר בעבירה חד פעמית. בקביעת טווח הענישה ההולם התייחס השופט למספר פסקי דין קודמים, והדגיש כי בעוד שבית המשפט העליון אישר ענישה חמורה בעבירות מסוג זה, עקרון האחידות צריך לפנות את מקומו לעקרון המידתיות המנחה ולעקרון האינדיבידואליות בגזר הדין. משכך, הגיע השופט לוי למסקנה כי טווח הענישה ההולם במקרה זה צריך להיות 12 עד 30 חודשי מאסר. היו גם מספר נסיבות מקלות שלא התייחסו לביצוע העבירה, ובהן עברו הפלילי הנקי של הנאשם, חייו הנורמטיביים והיצרניים טרם ביצוע העבירה, והמשבר האישי שהוביל לביצוע העבירה. השופט לקח בחשבון גם את מאמצי השיקום של הנאשם, את הטיפול המוצלח שעבר ואת תמיכת משפחתו, וציין כי מעצרו האחרון כבר היה חוויה עונשית. בסופו של דבר החליטה השופטת לחרוג ממתחם הענישה הראוי, בעיקר משיקולי שיקום, אך גם בשל מצבו הרפואי המיוחד של הנאשם, קרי איידס וסרטן העור, שהיווה שיקול הומניטרי. לאור הליך השיקום המוצלח של הנאשם והסיכונים לבריאותו מריצוי עונש המאסר, במיוחד בתקופת הקורונה, קבע השופט כי עבודות שירות, בשילוב עם צו מבחן, קנס ומאסר על תנאי, יהוו עונש הולם יותר. החלטה זו, הדגישה השופטת, מאפשרת את המשך שיקומו המוצלח של הנאשם תוך שהיא משרתת גם את האינטרס הציבורי.