בש"פ 5586/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור ב"גלגול שלישי" על צו איסור שימוש ברכב. המקרה המקורי עסק בעובד שנעצר על ידי המשטרה ונמצא כי נהג ברכב של מעסיקו ללא רישיון נהיגה בתוקף. בעקבות זאת הוציא השוטר איסור של 30 יום על השימוש ברכב, בהתאם לחוקי התעבורה בישראל. המעסיק, שהוא המבקש במקרה זה, טען כי האישום המיוחס לנהגו אינו נכון וכי לקצין אין סמכות להוציא איסור שימוש ברכב מאחר והנהג היה בעל רישיון נהיגה. המעסיק פנה תחילה לבית משפט השלום בבקשה לבטל את האיסור, אך נדחה, שכן בית המשפט מצא כי התביעה טעונה בדיקה נוספת. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שאישר אף הוא את האיסור בנימוק שהחלטת הערכאה הנמוכה יותר הייתה מוצדקת. לאחר מכן הגיש המבקש את התביעה לבית המשפט העליון בישראל, וביקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת, השופט דחה את הבקשה והדגיש כי ערעורים כאלה מתקבלים רק בנסיבות חריגות, שמקרה זה לא נפל בהן. בפסק הדין הודגש כי החלטות הערכאות הנמוכות היו מוצדקות על סמך פרטי המקרה וכי ניתן היה להתייחס לטענות כראוי בהליך העיקרי. כתוצאה מכך, איסור השימוש ברכב עמד בעינו, ובקשת רשות הערעור נדחתה.