ע"א 632/87

תקציר

עניינה של עסקת מקרקעין שנויה במחלוקת, במסגרתה תבע הרוכש (המשיב) את המוכר (המערער) בגין אי מסירת החזקה בדירה שנרכשה, וכן בגין אי העברת בעלותה. המוכר טען כי הקונה לא שילם את מלוא התמורה, ואילו הקונה טען כי שילם את הכסף לסוכן המוכר, אשר זייף את חתימת המוכר והתחזה לו במהלך המשא ומתן. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת הקונה, מה שהוביל את המוכר לערער. בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי המוכר אישר את העסקה במשתמע בדיעבד, שכן התנהלותו נטעה בקונה את האמונה כי הוא סומך על מעשיו של סוכנו, והקונה שינה את עמדתו לרעה על סמך מצג זה. בנוסף, קבע בית המשפט כי העסקה תקפה למרות החתימה השנויה במחלוקת, שכן עצם קיומו של הסכם בכתב בין הצדדים היה מספיק כדי לעמוד בדרישות חוק המקרקעין, והצדדים לא חלקו על תנאי ההסכם. לבסוף, מצא בית המשפט כי ציפיותיו הסבירות של הרוכש היו שהמכירה תהיה מחייבת, ומתן תוקף לאישור בדיעבד הגשים ציפיות אלה. לפיכך, הערעור נדחה, והמוכר חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הקונה.