ע"א 31341-03-23

תקציר

הערעור נדחה משום שטענות המערער בדבר מסירה שלא כדין חסרות שחר. מסירת מכתב ההתראה אינה נחשבת כדין, אך אין בכך כדי להעיד על כישלון התביעה או על אי קיומו של החוב. בית המשפט מצדד בקביעתו של בית משפט קמא כי למערערת לא היו הגנות תקפות בגין החוב על פי החוק. באשר לטענת המערערת בדבר אי מתן הנחת קורונה, מבהיר בית המשפט כי החוב נובע מחודשים בהם לא ניתנה הנחה כזו, ויתרה מכך, המערערת לא שילמה את החוב לפני או אחרי פתיחת תיק ההוצאה לפועל. עוד מדגישה השופטת כי בתי המשפט אינם יכולים לכפות פשרות על הצדדים או לכפות עליהם משא ומתן. במקרה דנן, טענת המערערים כי לא היו בעלי הנכס בעת שנצבר החוב, אינה תקפה משום שלא מסרו הודעה בכתב לעירייה, כמתחייב מסעיף 325 לפקודת העיריות. על פי הפקודה ופסקי דין קודמים, המערערת חייבת בארנונה, אלא אם כן עלה בידיה להוכיח כי מחלקת הארנונה ידעה על השינוי בהחזקת המקרקעין. מאחר שלא הוצגו ראיות כאלה, והחוב לא שולם לפני פסק הדין, החיוב בצירוף ריבית והוצאות סטטוטוריות עומד בעינו. המערערת חויבה בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪, כאשר יתרת סכום הערבות מוחזרת למערערת.