ע"פ 4783/09

תקציר

המערער, שכיהן כמנכ"ל חברת טמבור בע"מ, הורשע בעבירה לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים בכך שלא מנע מהחברה להתקשר בתיאום מחירים עם רשתות שיווק שונות במשך כחמש שנים. בית המשפט המחוזי מצא כי המשיב לא הוכיח כי המערער ידע על תיאום המחירים אלא הטיל עליו אחריות משום שלא הוכיח את ההגנה הקבועה בסעיף 48, השוללת את תחולת הסעיף אם העבירה נעברה ללא ידיעתו והוא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי להבטיח את קיום החוק. בית המשפט גזר עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל, שיכולים לשמש כעבודות שירות, קנס של 150 אלף שקל ואיסור של חמש שנים לכהן כדירקטור בחברה ציבורית. המערער ערער וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי די בהוכחת הרשלנות לצורך הטלת מאסר וכי לא ניתן משקל ראוי לשיקולים שונים להקלה בעונש, בעוד שיוחס משקל מופרז לנסיבות מחמירות. המשיב טען כי גזר הדין ניתן כדין. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי לצורך הטלת עונש מאסר לאחר הרשעה בעבירת אחריות קפידה, על התביעה להוכיח יסוד נפשי של מחשבה פלילית או לכל הפחות רשלנות. במקרה דנן הוכיח המשיב את רשלנות המערער. עוד קבע בית המשפט כי נסיבות העבירה מצדיקות לפסול את המערער מלכהן כדירקטור בחברות ציבוריות וכי הקנס שהוטל עליו היה סביר. לבסוף, מצא בית המשפט כי בית המשפט המחוזי שקל את כל שיקולי הענישה הרלוונטיים ואיזן אותם באופן סביר.