ת"פ 6118/99

תקציר

הכרעת הדין דנה בהטעיה שביצעו הנתבעים בפרסומת למותג מקררים. הפרסומת שודרה בטלוויזיה וביצעה הטעיה כפולה. ראשית, היא הציגה מסר מטעה לצרכנים שאם ירכשו את המקרר, הם יקבלו מתנה בשווי של עד 800 שקל. הפרסומת מיזגה באופן אסטרטגי מסרים קוליים וחזותיים, תוך ניצול כוחה של הטלוויזיה להתמקד בחוש הראייה, מתוך ידיעה שהצופים ישימו לב בעיקר לוויזואליה. הסיום הוויזואלי של המודעה הציג "מתנה 800 ש"ח שארפ". עם זאת, האותיות הקטנות היו כרוכות בתהליך מורכב שבו הצרכנים יקבלו מתנה בשווי 400 ש"ח בלבד, וגם זו הותנתה במכירת המקרר הישן שלהם לנתבעים, שתתקבל רק אם תעמוד בקריטריונים ספציפיים. לפיכך, אף צרכן לא יכול היה לקבל מתנה של 800 ש"ח. הנתבעים טענו כי שכרו את שירותיו של מומחה פרסום וכי המודעה ספגה ביקורת, מתוך אמונה כי הפעלתם לגיטימית. בית המשפט דחה טענות אלה והדגיש כי מבחן ההטעיה הוא דרך עיניו של צופה סביר ולא של מומחה. כמו כן, הטענה כי המודעה קיבלה אישור לא הוכחה ולא הוצגו אישורים בעל פה. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיהם של הנאשמים חרגו מהטעיה וגבלו במרמה. הם הורשעו בעבירה שיוחסה להם באישום הראשון והשני, אך זוכו באישום השלישי מחוסר ראיות. ניתוח מקיף זה נועד להגן על הצרכנים מפני פרסומות מטעות ושולח מסר של אחריות למשווקים.