ע"א 8417/09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור שהגישה עיריית ירושלים נגד ששון לוי בנוגע לארנונה שלא שולמה על נכס שהחזיק לוי. תחילה מצא בית המשפט המחוזי כי בעוד לוי אכן היה אחראי למיסים משנת 1994 ואילך, הרי שהתביעה בגין תקופת המשנה הראשונה (1995-1997) התיישנה, והחיובים הרטרואקטיביים בגין תקופת המשנה השנייה (1997-1999) אינם תקפים בשל רשלנות העירייה בעדכון רישומיה. בית המשפט הדגיש כי העירייה לא וידאה את הבעלות על הנכס והתעלמה מהתחייבויות התשלום החוזיות בין לוי לבית ארלוזורוב. לגבי תקופת המשנה השלישית (2000-2003) קבע בית המשפט כי לוי היה צריך לערער על האישומים מוקדם יותר. בערעור טענו הצדדים בהרחבה. טענתו העיקרית של לוי הייתה נגד טענת הקיזוז שנפסלה בשל התיישנות, ואילו העירייה דחתה את הטענות בדבר ביטול חיובים רטרואקטיביים. בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעור העירייה, והתיר את החיובים בגין חלקה השני של תקופת המשנה השנייה (1997-1999), וקבע כי הם סבירים בשל מודעותו של לוי לחובות המס שלו על פי החוזה. בית המשפט מצא את שומת המס נכונה לאותה תקופה, אך הורה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי להמשיך ולהעריך את הסכום המדויק שלוי חייב לו, תוך התחשבות גם בתביעות קיזוז. בסופו של דבר, פסק הדין מדגיש את האיזון בין האחריות המוניציפלית בשומת המס לבין חובתו של היחיד לעמוד בחובות הארנונה.