ת"א 42344-12-17

תקציר

בית המשפט הורה על ביטול מזכר הבנות שנחתם בין הצדדים, לאחר שמצא כי רצונו החופשי של הנתבע נשללה ממנו בשל מצבו הנפשי, וכי התובעים היו מודעים למצוקתו או לפחות העלימו ממנה עין ברשלנות פושעת. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי "לא נעשה דבר", ולפיכך הורה על ביטול התזכיר בהתאם ל"כלל הבטל והבטל". בית המשפט מצא כי הנאשם, הסובל מפיגור שכלי גבולי ומפיגור שכלי משמעותי, מתקשה להבין מצבים חברתיים ושיפוטו החברתי לקוי. הוא היה נתון ללחץ והשפעה ולא הבין כראוי את משמעות חתימתו. האיומים שחווה שימשו בסיס לחתימתו. התובעים, שהיו מודעים למצבו של הנתבע, העלימו עין ממצוקתו. עם זאת, לא הוכח כי תנאי החוזה גרועים באופן בלתי סביר מהנורמה, ולכן לא ניתן לבטל את התזכיר בשל עילת העושק. גם עילת הכפייה לא הוכחה, שכן הכפייה שהופעלה לכאורה על הנתבע לא נבעה מהתובעים עצמם או מטעמם, וממילא לא מדובר בכפייה שלא כדין. למרות שהתובעים לא שילמו לנתבע סכום כלשהו עבור המכירה, ולכן התזכיר לא יצא לפועל בפועל, החליט בית המשפט שלא להטיל את הוצאות ההליך על חובם, שכן הנתבע חתם על ההסכם מרצונו החופשי, והתובעים לא איימו עליו ולא אילצו אותו לחתום, ואף לא ידעו על האיום שחווה.